שבת נ' חברה לפיתוח גוש עציון בע"מ

פסק דין

ביום 18.7.10 רכב התובע על אופנוע במורד רח' סיירת דוכיפת בפסגת זאב, עם התובע נסעה רעייתו. סמוך לצומת הרחובות סיירת דוכיפת וחיל האוויר החליק התובע על כתם שמן שהיה על הכביש ונגרמו נזקים לאופנוע (בנוסף לנזקי גוף לתובע ולרעייתו שאינם עניין לתביעה זו).

לאחר התאונה הבחין התובע שאוטובוס של הנתבעת עומד בצד הכביש כאשר מכסה המנוע שלו פתוח ויש בו תקלה שכרוכה בנזילת שמן.

התובע תובע איפוא את הנזקים שנגרמו לאופנוע מהנתבעת שאחראית, לטענת התובע, ברשלנותה, לאירוע התאונה – אחריות הנתבעת נובעת גם מכך שלא דאגה לתקינות כלי רכבה וגם מכך שלא פעלה, באמצעות הנהג מטעמה, למניעת נסיעת כלי רכב או למתן סימון לכלי הרכב הנוסעים בכביש, על כתם השמן שנוצר כתוצאה מהתקלה באוטובוס.

הנתבעת אינה מכחישה כי לאוטובוס שלה נגרם נזק שהיה כרוך בשפיכת שמן רבה על הכביש בסמוך למקום בו ארעה התאונה, ואולם לדבריה לא ברור שהתובע אכן החליק על כתם השמן שנשפך מהאוטובוס. כמו"כ לטענתה נהג האוטובוס נקט באמצעים למניעת תאונה בין היתר שם משולש אזהרה וסימן לכלי רכב להאט את נסיעתם.

העידו בפני התובע ונהג האוטובוס. התובע העיד כי לא ראה את משולש האזהרה שהנתבעת טוענת שהונח על ידי נהג האוטובוס. לדבריו, סביר ביותר שהוא החליק על אותו כתם שמן שגרם לאוטובוס לעצור בצד הכביש.

נהג האוטובוס העיד כי כשהוא היה בצומת הרחובות הנ"ל הוא הרגיש לפתע שהוא לא יכול לסובב את ההגה שהגיע למצב של נסיעה ישרה בלבד. התברר לו, לאחר מכן, שצינור השמן של ההגה התפוצץ והשמן כולו נזל על הכביש. הוא לא ידע לאמר אם היתה לפני כן נזילת שמן אם לאו. לדבריו, מיד לאחר שהתגלתה התקלה הוא האט ונתן לאוטובוס להמשיך ליסוע עד המקום בו היתה הפרעה מינימלית לתנועה. הוא ירד מהאוטובוס פתח את מכסה המנוע כדי לאתר אם מדובר בתקלה שהוא יכול להתגבר עליה ומשראה שלא, הניח את משולש האזהרה במרחק של כ- 10 מ' מהאוטובוס וחזר לאוטובוס על מנת להתקשר לקצין הביטחון של הנתבעת ולסדרן העבודה, וכן כדי למנוע מהנוסעים לרדת, שכן, היתה תנועה ערה במקום. בעוד הוא מתקשר לקצין הבטחון או לסדרן הוא ראה, עם הנוסעים באוטובוס, אופנוע שמחליק על הכביש ועובר תוך כדי החלקה את האוטובוס.

בנסיבות הנ"ל נראה כי לפי מאזן ההסתברויות סביר יותר להניח שהתובע החליק על כתם השמן שנשפך מהאוטובוס מאשר להניח שסיבת ההחלקה היא אחרת. הן עדותו של התובע שהחליק על כתם השמן והן הקירבה למקום נזילת הזמן מהאוטובוס ולאירוע התקלה של האוטובוס מביאים למסקנה שזו היתה סיבת ההחלקה.

נראה כי בנסיבות אלה אין ספק שהנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לאופנוע של התובע וזאת אף אם תתקבל עדות הנהג לפיה שם משולש אזהרה שכן היה על הנתבעת לדאוג לתקינות האוטובוס. כמו כן, עדות התובע לפיה הוא לא ראה את משולש האזהרה, עדות שלא נסתרה, מעידה על כך שככל הנראה משולש האזהרה לא הוצב במקום מספיק בולט לפני המקום בו היתה נזילת השמן.

באשר לנזקים אין ספק שהתביעה שהגיש התובע מנופחת ונתבעו בה נזקים מוגזמים ומופרכים. התובע תבע סך של 31,000 ₪ הנובעים מהסכומים הבאים:

1. נזק לפי חו"ד שמאי 13,687 ₪

2. שכ"ט שמאי 750 ₪

3. הוצאות גרירה ושחרור 468 ₪

4. בזבוז זמן והוצאות טלפון 600 ₪ + 500 ₪ + 2000 ₪.

5. נזקים במכירת הרכב תמורתו קיבל רק 5,000 ₪ בהשוואה למחירו לפי המחירון ובהפחתת הנזקים 9,000 ₪.

6. הפסד העדר תביעות 2,000 ₪.

7. עגמת נפש 2,000 ₪.

אין ספק שלתובע מגיע פיצוי בגין נזקי האופנוע לפי חו"ד השמאי, שכר השמאי והוצאות גרירה ושחרור שמגיעים ביחד לסכום של 14,903 ₪. אין ספק גם שתביעת סכום 3,100 ₪ עבור בזבוז זמן והוצאות טלפון הינה תביעה בסכום מוגזם ומופרך ניתן לתת פיצוי בגין כך בסכום כולל של 500 ₪. אין ספק שתביעת סך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש, כאשר מדובר בתביעה בגין תאונת דרכים שהיא דבר שאינו בלתי צפוי לגמרי למי שנוסע בכביש, הינה תביעה מוגזמת ומופרכת ואין מקום לפיצוי בסכום זה. כמו"כ לפי חו"ד השמאי לא נגרמה לאופנוע ירידת ערך בתאונה זו. לא ברור כיצד מבקש התובע סך של 9,000 ₪ שהם למעשה ירידת ערך עקב מכירת האופנוע בסכום הקטן ממחיר המחירון, כאשר השמאי שהוא עצמו הביא לתמיכה בתביעתו קבע שאין ירידת ערך. משמעות הדבר היא שככל הנראה הסכום הנמוך שקיבל התובע במכירה לא נובע מהתאונה.

התוצאה של כל האמור היא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 16,000 ₪ וכן אני מחייבה לשלם לתובע את האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.